14 שנים וחצי לאחר שהוחלט להסיר את בניין המגורים ברחוב וייזל 13–15 בתל אביב מרשימת השימור העירונית, דיירי הבניין עדיין ממתינים ליכולת לחדש ולשפר את סביבת מגוריהם. מדובר בבניין שנבנה בתקופת המנדט הבריטי, שנכנס בטעות לרשימת השימור בשל סיבות היסטוריות הקשורות לשימוש בו, אך בפועל אינו מהווה נכס בעל ערך ארכיטקטוני מיוחד. עם זאת, מהלך ההתחדשות העירונית תקוע כבר למעלה מעשור, מה שמקשה על הדיירים לשדרג את חייהם ומונע את שיפור הבניין מבחינה בטיחותית ואסתטית.
הסיפור מתחיל בשנת 2011, אז התקבלה החלטה להסיר את הבניין מרשימת השימור העירונית. ההחלטה התקבלה לאחר שהביקורת המקצועית הראתה כי המבנה אינו עומד בקריטריונים הנדרשים לשימור, בעיקר כי אין לו ערך היסטורי או ארכיטקטוני מובהק. אך למרות ההחלטה הברורה, בפועל העירייה לא יזמה את התהליך להסרתו מהרשימה, מה שהוביל למצב שבו הבניין נותר “תקוע” במעמד שימור שגוי.
במהלך השנים העירייה ניסתה לקדם תוכנית לעדכון רשימת השימור. ב-2017 הוצעה תוכנית מסודרת לתיקון הרשימה, אך בשל מגבלות כוח אדם והיעדר תקציבים מספקים, התוכנית לא התקדמה. נוסף לכך, הדרישה מצד העירייה להקצות שטח של 500 מ”ר לטובת שטחים ירוקים וגנים עירוניים במסגרת הפרויקט, העמידה בפני הדיירים מכשול כלכלי משמעותי. הדרישה הזו, למרות כוונותיה הטובות, הפכה את הפרויקט ללא כלכלי ובלתי אפשרי מבחינת המשקיעים.
הדיירים מדווחים על קשיים רבים במצב הקיים. אחד הנושאים הבולטים הוא הבעיה בבטיחות ובגישה למרחבי המגן (ממ”ד). בעת אזעקות, רבים מהם מתמודדים עם בעיות בגישה לממ”ד, דבר שמעלה דאגה משמעותית בנוגע לביטחונם האישי. מעבר לכך, המבנה סובל מבעיות תחזוקה ומצב רע של התשתיות, כאשר השהות בו אינה עונה על הסטנדרטים של איכות חיים מודרנית.
בנוסף לאתגרים הפיזיים, הדיירים מביעים אכזבה גדולה מהמדיניות העירונית ומהאיטיות שבה מתבצע תהליך קבלת ההחלטות. הם מצפים מהעירייה לפעול במהירות ולסיים את הסאגה הארוכה שמונעת מהם לשדרג את דירתם ולהבטיח את ביטחונם. לדברי חלק מהם, העיכובים פוגעים גם בשווי הנדל”ן של הדירות, דבר שמקשה על מציאת פתרונות דיור חלופיים במידת הצורך.
לסיכום, הסיפור של בניין וייזל 13–15 הוא דוגמה לבעיה רחבה יותר של ניהול התחדשות עירונית בתל אביב. ההחלטות הבירוקרטיות, המגבלות התקציביות ודרישות התכנון המורכבות, יחד עם הצורך לשמור על היסטוריה לעיתים במקומות שבהם אין הצדקה אמיתית לכך, יוצרים מצב של קיפאון שמפגע באיכות חיי התושבים. כדי לקדם פתרונות ברי קיימא, דרושה גישה מאוזנת ושיתוף פעולה בין העירייה, הדיירים והיזמים, שיביאו לתוצאה שתשרת את טובת כולם.
